מוקדש למאיה.
כבר שבועיים לא חפפתי את הראש.
אני יודעת שזה מגעיל
אבל כל פעם שאני נכנסת לאמבטיה
אני נזכרת בך.
וכמה כבר אפשר להישאר שם
ולחשוב על הידיים הרכות
והאצבעות הרכות
והשפתיים הרכות
והשיער הרך
והשדיים הרכים
והעיניים הרכות
שלך.
בטח לא יותר מחמש עשרה דקות.
מזל
שלים אני לא הולכת,
כי עכשיו מתחיל להיות חורף.
כי אם הייתי הולכת לים,
רק אלוהים יודע מה הייתי חושבת.
אולי מחר אני אנסה לחפוף את הראש
בכיור. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.