פרולוג:
מצפון...
מצפון הוא דבר מוזר. הוא מגיע מתי שממש לא צריכים אותו. אתם או
אחרים.
המצפון יאמר לכם מה טוב ולא טוב לכם ולאחרים. לא משנה מה
האחרים יגידו, המצפון שלכם ישחק תפקיד. לעיתים ינצח ולעיתים
יפסיד ("מה, זה רק סיבוב קטן, מה כבר יקרה? אבא לא ישים לב
שנהגתי באוטו" - אז נכנסתי בקיר בגיל 16...).
עם הזמן הפרספקטיבה משתנה ועימה המצפון. פתאום הוא יחליט שזה
כן בסדר לשתות קצת כי זה כבר לא משפיע. פתאום הוא יחליט שזה לא
בסדר להסתכל על מישהי כי יש לך חברה.
למצפון אין חוקיות. הוא פשוט צץ משום מקום ומתחיל לחלק הוראות.
לרוב אפילו לא מובנות/הגיוניות או נוגעות לנורמל. נורמל. עוד
מילה מוזרה - מי החליט שמה שכולם עושים זה מה שנכון הא?

טוב. כהרגלי אני סתם מתחיל לדבר על דברים לא קשורים. הפסקתי.
אה, מעתה מצפון זה "הוא".

הוא. לעזאזל איתו. מה הוא חושב לעצמו שהוא יכול להשתלט לי ככה
על החיים? נמאס לי ממנו. מחליט לו החלטות ולא מרפה. תופס אותי
ממש בביצים. רק בגללו אני מרגיש ככה.
הוא החליט שזהו, אני לא נהנה יותר.
הוא החליט שאני לא צריך בחורה כרגע כי זה פוגע בו. אגואיסט, מה
איתי?
הוא החליט שנשיקה היא כן משהו שמותר. אבל מעבר? לא. מה פתאום.
תתנזר! אתה לא נוגע יותר בבחורה.
יודע מה? תיגע. אבל תסבול אותי. תסבול אותי ואני אייסר אותך עד
שתצא נשמתך. זה מה שהוא אומר לי כל הזמן...
ארור יהיה. הוא...
האדם האחר. הוא פשוט לא אנושי.
מה עושים עם דבר שכזה? איך משכנעים אותו? היתכן איכשהו מעבר
לחיים ללא מצפון?
אז אני נכנע. מצפון.
אין לי כוח כבר לנסות להילחם. אתה חזק ממני. עם השנים פשוט
התחזקת מידי. כל פעם משהו אחר.
בסוף עוד אני אהיה נזיר ממך... בלי
אלכוהול/סיגריות/נשים/חברים. רק אני ואתה.
לבד.
באינטימיות גמורה,אני והוא עוזבים אתכם מחר בלונדון ננוח קצת
ונירגע.
אולי כשנחזור הוא ירפה. (ככה אתם מכירים אותו? נו באמת... הוא
רק יאמר: "נהנית איתי? עכשיו תסבול").

הוא יבוא לכם בשקט בשקט - דרך ההורים הוא יתחיל לחלחל. זהירות
הוא מגיע.
מאחל לכם שהוא לא יהיה נוראי כמו שלי.