ערב. פנים. גיא ואבא שלו בסלון. לפתע, צלצול בטלפון.
- אוף זו היא.
- מי, גיא?
- החברה שלי, הנודניקית.
עוד צלצול.
- הלו?
- שלום, אפשר לדבר עם גיא?
- מדבר.
- היי, לא זיהיתי את הקול שלך. אתה מצונן או משהו?
- כן, קצת. אממ... מצטער, אני לא מזהה אותך.
- נו באמת.
- אני באמת לא מזהה אותך.
- אתה מכיר אותי טוב מאוד, גיא.
- כנראה שלא, כי אני לא מזהה.
- גיא! באמת!
- אני יכול לנחש?
- נו טוב.
- אוקיי. סיוון?
- לא.
- מורן?
- לא...
- שירלי?
- לא!
- אז מי?!
- אתה לא מזהה?!
- לא!
- גיא!! אם אתה לא תפסיק את המשחק הזה עכשיו אני מנתקת לך.
- זה לא משחק! אני באמת לא יודע מי את!
- אני מנתקת...
- נו רגע! מי את?
- אם אח"כ תחשוב "איך נהרס הקשר שלנו?" תדע שזה היה באשמתך.
(מנתקת)
(מנתק)
- זהו גיא, נפטרתי ממנה בטלפון.
- תודה אבא!