יעל אור חן / עכשיו כשהכל נגמר |
עכשיו
כשהכל משתנה
והאורות נפעמים
לא אחכה שתחזרי
אלך עם האורות
ואעבור בשערים הנפתחים
אקרא לגשמים שימטירו לי אושר
שימטירו לי שירה
עכשיו כשהכל משתנה
עכשיו
כשהכל כמעט נגמר
את אולי שבויה
ואולי מסוכנת
וכמעט שאיבדתי
את עצמי בדרך
ועצרתי מלחשוב
שאסור לאהוב
והרחקתי אנשים
כשהייתי איתך
ונגעת והכאבת
והכאבת כשנגעת
כי בפנים ספוג וכבר נוצרה שם אבן
והאבן מתקשה והופכת לעדן.
עכשיו
כשהכל משתנה
והאורות נפעמים
לא אחכה שתחזרי
אלך עם האורות
ואעבור בשערים הנפתחים
אקרא לגשם שימטיר לי אושר
שימטיר לי שירה
עכשיו כשהכל משתנה
עכשיו
כשהכל כמעט נגמר
פניי רואות עכשיו גשם
אבל הגשם נשאר מחוץ לחלון
כמעט חודר
והזכוכית חוסמת
והעיניים כבר לא נענות לו
והגשם... נעצר!
ואם תחזרי
אולי כבר לא אהיה כאן
ואם תפלי אולי כבר לא אהיה שם איתך
כי נפלתי בלי יכולת לקום
ואת היית שם
בלי לעשות, בלי לומר
עכשיו...
אני קמה
ולא אחזיק בך עוד פעם
עכשיו
כשהכל מתחיל להיגמר
ומנסה לפחות להישמר
מבלי שתעשי
מבלי שתאמרי דבר
עכשיו כשהכל משתנה
עכשיו כשהכל נגמר.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|