שחר צוק / בלי מחר |
כמו דשן לאנשים
החזירו אותי
אל תיתנו לי ללכת.
חיי אינם חיים
ובכל זאת,
בכל המהומה
אני נופלת-
נקברת בתוך האדמה.
עם תולעים שמשריצות,
האם להיות או לא להיות?
תחזירו אותי לחיים
תנו ללבי לפעום
למות, לנשום
תנו לי דקה
זה תכף נגמר.
לי כבר לא יהיה מחר.
כמו שעון ביולוגי שמתקתק
כמו עץ רקוב, כמו ברק זוהר.
אני נעלמת.
את הרגשות שלי קוברת.
תחזירו אותי לחיים
תנו ללבי לפעום
למות, לנשום
תנו לי דקה
זה תכף נגמר.
לי כבר לא יהיה מחר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|