לא אלמוג / 24.12.05 |
את שאמר לי.
בראשי -
קיומו כהבל.
איני זוכרת,
את שהזהיר אותי.
במחשבתי -
קיומו
כהר געש מתפרץ.
ואילו,
אם אזכר
אם אדע אותו,
כפי שידע הוא
אותי.
אם נפגש,
באחת הסמטאות,
אתפלל שלא אזהה
אותו.
אתפלל, שלא יזהה הוא
אותי.
אתפלל, שלא
יפצה פיו
לאמור
לי.
אם רגליי,
לא היו קורסות
תחתיי,
אולי,
לא היה בי בור.
אם רגליי,
לא היו קורסות,
תחתיי,
אולי,
לא היה מתנפץ הוא
בי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|