כל מסמריי,
חלודים כמו דם.
סמיכים, וחמים,
חומסים את ורידיי,
עורקיי.

כל מסמריי,
ראשיהם משופשפים.
בכל אחת ממעידותיי,
שפשפו הם, השנים.

כל מסמריי,
מלאי חריטות,
חרטות.
על כל מסמר,
נעוצים עצים
של זיכרונות.

כל מסמריי,
אינם באמת
מסמריי שלי,
אלא של החטא.

כי חטאתי להם,
לכל מסמריי,
פשעתי בהם,
בכל מסמריי,
נעצתי בהם,
את כל מסמריי.

כל מסמריי,
אשר ננעצו בי בקפידה,
אשר קרעוני
וחתכוני
ודקרוני
ורצחוני

כל מסמריי,
חלודים כמו דם.
משקים הם מחשבותיי,
חוסמים נשימותיי,
כל מסמר שננעץ,
כמו שלכת ממיס,
עוד חלק,
ועוד חלק,
ועוד חלק,
ומבשר אנושי,
כבר לא נותר לי דבר.

נותרתי רק אני,
לבד.
אני, וכל מסמריי.