לא אלמוג / בסוף |
ואשוב אל עצמי,
אפרק עצמותיי,
כאילו שמעולם,
לא היו, אלא רסיסים.
בסוף, הכל יעבור.
ואברח, הכי רחוק,
שיישאו אותי ברכיי.
אברח, עד שרגליי,
יקרסו תחתיי.
בסוף,
הפחד עוד יזרום,
במקום דם,
בעורקיי.
הוא יישאר כאן,
עוד הרבה, אחריי.
אמתח את ידיי,
עד שכתפיי יתלשו,
אחרוק שניי,
אנשך שפתיי,
עד זוב דם.
אשחק כל מפרק,
עד שלא יוותר,
עוד זכר ליציבות.
בסוף, כשהכל יעבור,
אספור צלקותיי,
ואקיא את נשמתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|