הכושי הזקן הקיש מקצב נחמד על קופסאות הפח הריקות.
במבט שני הוא אינו כושי כלל וגם זקן לא, אבל אצבעותיו מתופפות
מקצב נחמד על קופסאות הפח,
ואולי גם זה לא.

בילדותי בניתי הר. בחצר האחורית, איפה שלא צמח דשא. אדמס הפיל
את ההר, לא בכוונה. אדמס תמיד הורס מה שאחרים בונים, לא
בכוונה. ההר היה בנוי מקופסאות שימורים ריקות, נקיות ומקולפות
מתויותיהם. בניתי את ההר כדי להתאמן. להתאמן כדי לכבוש את פסגת
        חיי, את השיא שאליו עליי תמיד לשאוף, הצידוק לחיי.
קראתי בספר על ג'ורג' מלורי, מטפס ההרים האגדי, שכל אדם חייב
שתהיה לו פסגת חיים, שיא שלקראתו הוא צריך להתאמן וגם אם לא
יכבוש אותו, הדרך, ההתכוננות היא תמצית קיומו. מלורי נהרג
כשניסה לכבוש את           הפסגה שלו, את האברסט. אני בניתי הר
שתהיה משמעות לחיי ואדמס הרס אותו. אדמס לא קרא את הסיפור על
מלורי, אדמס לא קורא סיפורים, הוא מסתובב בחורשה ומדבר לעצמו.
"אני שונא אותך, אדמס". אמרתי לו אחרי שהרס את ההר. אדמס נעלב
והלך. שבוע לא דיברנו, בסוף הלכנו לטיטו שיכריע מי אשם ואיזה
עונש מגיע לו. טיטו ישב על כיסא המלכות שלו שאותו בנה מארגזי
עץ שבורים, בחצר האחורית של ההורים שלו, ששם אין דשא בכלל. גם
טיטו קרא את הספר על מלורי. פסגת חייו החליט, היא להיות מלך,
מלך העולם. כדי להתאמן הוא בנה את כסא המלכות וכל יום אחרי
הלימודים היה יושב עליו ושופט את נתיניו, אדמס היה נתינו
היחיד; בינתים. לאדמס לא היה אכפת, כל עוד יכול היה לשוטט
בחורשה ולדבר לעצמו. טיטו קבע שהפשע של אדמס חמור וראוי לעונש
קשה. הוא קבע שאדמס יהיה העבד שלו לשלוש שנים. "ומה איתי?"
שאלתי. "מה איתך?" אמר טיטו. "מגיע לי פיצוי על הנזק של אדמס"
אמרתי. "יש לך ביטוח?" שאל טיטו. לא ידעתי מה זה ביטוח; בספר
על מלורי זה לא הוזכר. "לא" אמרתי. טיטו משך בכתפיו. "אין מה
לעשות" אמר. "תפקיד הרשויות הוא להעניש את הפושעים, לא לפצות
את הנפגעים". "אז מה אני אעשה?" שאלתי. "אדמס הרס את היעוד שלי
בחיים". "זאת באמת בעיה" אמר טיטו. "בנאדם בלי יעוד, בלי שיא
לשאוף אליו הוא כלום". הוא גירד בסנטרו וסידר את הכתר מעלי תות
נבולים שעל ראשו."אתה יודע מה" אמר. "מה?" שאלתי. "תהיה גם אתה
עבד שלי, בנאדם בלי יעוד יכול להיות רק עבד" אמר. "לכמה זמן?"
שאלתי. "לתמיד" אמר. "אתה חסר תכלית".      
    icaspari@netvision.net