אני והאושר משחקים בתופסת
רודפים אחד אחרי השני
כמו ילדים בתחפושת
כשאני רוצה אותו, הוא בורח
כשהוא רודף אחרי אני מסרבת להאמין לו
מסרבת להתמסר אליו מהפחד,
הפחד שהוא שוב יברח ממני.

ושוב אני והאושר משחקים בתופסת
אחד בתוך השני מתערבבים ומתערבלים
קרובים ועם זאת כל כך רחוקים
"אני כבר לא מזהה אותך" אני צועקת אל עבר העננים
"אולי נשחק במחבואים?"

"אינך מבינה" הוא צועק לי חזרה,
"אני לא בא בהזמנה"
והוא צוחק לו האושר,
צוחק למשמע קולי המיוסר
צוחק כל כך חזק, כאילו אין מחר...