בחצות כאשר מרבים היצורים בתרדמה
יצאו מבין הפרעושים
סמרטוטי החיים
עלו בסולם הצלילים לאוקטבות גבוהות
והגיעו למושבים עליונים

כשכולם בקור העז
סמרטוטי החיים מתמרקים בזוהמה
רואים את השחור והאפל כאור נגוהות וזהרה
עוטים עור של פיל חרדה מהם והלאה
בקור הרוח מתחממים

סביב מדורת החיים יושבים על ישבנם הרך והענוג
מצפים את הסביבה בכתמי סירחון וזוהמה
מצפצפים מלמעלה על יושבי מטה
מצחקקים במשחק הכסאות בין מושב למושב
כי רק כך הופך השקר לאמת
והכזב לאשליה ממומשת

רק אני חי וקיים רק אני
אני שורד כי אני חכם
רק אני עולה שהשני נופל
כי בי כל הכוח אותו שומר.