ד. קובי / כשהקומקום ירתח |
במלים בודדות ההופכות לשיר,
כך אנו מכסים את טוהר הווייתנו
במעטה רכיבים בודדים שאנו קוראים עצמנו.
המבט שלי בו מהצד
שווה אלף מלים ומליון מתנות.
ההבנה שאינו קיים אלא כשטות
מעלה בך חיוך
שמגרש את הבהלה.
כשהקומקום ירתח
ובעלך יצרח
אני אותו ארצח
ואסיר דאגה.
כשהלב יתפוס את מקומו
שדייך יימוגו בצל פריחת אורו
והוא ירקיע לסתם עוד מקום לא חשוב
ואת תמתיני שהוא ישוב
בעוד הוא ממתין שאת תיעלמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|