אני זוכרת את אותו היום שהכרנו,
אז באמצע ינואר.
זה היה עוד יום גשום ועמוק,
עוד צחוק מתגלגל,
שנשמע כה מתוק.
והמרחק כמו חוף הים נשטף עם המילים.
אנחנו נאבדים עם התחושות,
יש כאלה שמוכרות לנו,
ויש כאלה חדשות.
ובאותם הרגעים,
שאנחנו כמעט ונוגעים,
באותם השניות, כאילו חיבק אותנו האלוהים.
אנחנו אחד כבר לא לבד
אנחנו אחד... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.