את הולכת לך בדרך
מרקדת יחפה
כמה שאת צעירה, תמימה
וכמה את יפה
מהמדרכה לכביש
ומהכביש למדרכה
ובליבך כמעט נובטים כבר
סימני המהפכה.

לא אישה אך לא ילדונת
למודת אבלי חיים
כך בחצאית קצרצרת
עטויה בעדיים
ומטופפת, ומתופפת
בכפייך בשמחה
ובליבך כמעט נובטים כבר
סימני המהפכה.

באת אליי בליל ירח
הזורח בשחקים
את חייכת, צחקת, רמזת לי
לשחק במשחקים
ולפני עלות השחר
כך מתחת לשמיכה
בליבנו כבר הנבטנו
את זרעי המהפכה.

כשאמרת "אני אוהבת"
וציפית לחזרה
לא ידעתי שתגיבי
בצורה כל-כך זרה
ועכשיו אני בבית
ואת בשלך, בוכה
בליבנו כבר הנבטנו
את זרעי המהפכה.

לא שקט ליבי הערב
כמוכה בסנוורים
מנסה אני לכתוב לך
כמו שולח מסרים
ועוטף את זה המסר
כמו ספר בכריכה
כי משקה אני היום
את כל פרחי המהפכה.

כך הסברת לי כשניסיתי
שבור הלב אז לתקן
אין דבר כזה נגמר
ליבך לעד לא יתרוקן
ונשקת אז לשפתיי
כשעינך עודה לחה
וביחד כך טיילנו
בין פרחי המהפכה.

כלי הזמר ינגנו
בין צלילים ובין סלעים
שם הננו, לבדנו,
שם אנחנו חבויים
והרוח על האחו
משובבת בריחה
וקוטפים אנחנו, שנינו
את פירות המהפכה...

30.01.06