אני סוגדת לאלילי
הדרואידים
בין אבני ענק בשדה ירוק
רוקדת כשאש בוערת בתוכי
שולחת אותה החוצה בהצלפות שוט בוער
קוראת לאלות המוזה והשירה לא לעזוב אותי שוב
לא להשאירני בודדה וקרה בלילות החורף
ללא כסות ליל משובצת מעל גופי.
השמים מתקדרים,
העננים שולחים ברק וגשם זלעפות
אני עומדת שם, שותה את המים בפה פתוח
ובפנים כל הירוק והבוץ והגשם מתערבב לי
מתערבב בזרם הדם
ידיי מתחממות וריאותיי קורסות בנשימה מחרחרת
אני שולחת ידיי אל השמים
ויוצאת בריקוד מדולג משלוח רסן,
בריצה וצעקות
נופלת ארצה ומתפלשת בבוץ
מציירת מלאך בוץ ודשא
בגשם
הגשם יורד.
אלות המוזה לועגות לי ואוהבות אותי ועוטפות אותי
הן אוהבות אותי ומחבקות אותי והן אמא שלי.