אני חושב שזה התחיל מהגן. הייתה שם איזו ילדה בשם מיטל, שבחיים
לא הוציאה אף מילה. גם כשניסו לשדל אותה לדבר, אני לא זוכר
אותה אומרת כלום. בחיי. עשרים שנה מאוחר מידי, שכבר ילדה בגן
צריכה להוציא את הזין מהפה בשביל להתחיל לדבר, נמאס לי
מחיפושים.

אני מצאתי את האחת, אני לא יודע אם אי פעם אני אמצא מישהי שהיא
יותר מהאוצר שמצאתי היום.

אני סומך עליה בעיניים עצומות. אני בן אדם מאוד ריאלי, אבל היא
יכולה לשכנע אותי בשניה שהשמיים ורודים ושפילים עפים. היא לא
מסוגלת לשקר אפילו כשצריך, ואני בטוח שאם חס וחלילה היא תעשה
רע למישהו שלא בכוונה, היא תפגע עד עמקי נשמתה.

היא מקרינה חום ואהבה. מספיק רק לחשוב עליה וכל הגוף מתמלא
באיזושהו נוזל לא ברור שגורם אושר עילאי. דיבור איתה נותן מן
תחושת אופוריה, כאילו שום דבר לא משנה או חשוב. אומרים שסמים
זה לברוח מהמציאות. מי שלא יכול להתמודד עם המציאות, שיקח קצת
ממנה.

היא ילדה טובה. היא לא תעשה רע לאיש, להפך, היא תשתדל לעזור
ולתמוך בכל בן אדם שהיא תראה, גם אם הוא האויב הכי גדול שלה.
שלא תחשבו לא נכון, אין לה אוייבים. צריך להיות באמת משוגע
בשביל להיות אויב שלה.

היא מלכת היופי. האמת, שהיא לא מלכת היופי. אבל בשבילי היא הכי
יפה בעולם, גם אם היא חושבת שאין בה שום דבר מיוחד. היופי
הפנימי שלה פורץ החוצה ושובר את כל גבולות חמשת החושים. היופי
החיצוני שלה - מספיק חיוך אחד, כדי שהיא תפיל אותך לרצפה ולא
תוכל לקום יותר, כמו מתאגרף שקיבל נוק אאוט.

היא עילוי. אומרים שישנם רבנים יחידים בדורם. אז היא האישה
המיוחדת בדורה. במחשבה שניה, לא כל כך נראה לי שהיא אישה. נשים
הן בוגדניות ואינטרסנטיות, מנופחות אגו ובזבזניות. היא יותר
שמש, היא יותר קרן אור, היא יותר... פשוט היא.

היא האחת שאני אחזור בשבילה מהמוות. היא האחת שתגרום לי לא
לרצות להגיע בכלל לשם. ממסדרונות השאול הארוכים ומתהומות
הנשייה, אחזור כדי שהיא תעטוף אותי באהבה שלה ותגרום לי להתחמם
מעט מן הבדידות.

היא האחת שתקרא את הקטע הזה, ולא תבין שמדובר עליה. או לפחות
לא תרצה להבין. היא לא תבין לעולם מה היא שווה, לא משנה כמה
מוכשר יהיה אותו בן אדם שכותב את הקטע הזה ובכמה דימויים
מפוצצים הוא ישתמש.

היא תתרגש עד עמקי נשמתה ברגע שהיא תבין שזו כן היא, אבל לא
יצא מזה כלום... למה? כי לפעמים רגשות לא מספיקים, לפעמים
מילים לא תורמות מספיק, לפעמים צריך גם קצת מזל.

אסור לותר. ברור שהכי קל לותר, ברור שהעולם רע ושיש הרבה יותר
קשיים מאשר דברים שתורמים לקשר הזה, אבל מי ששורד מרוויח. ככה
אני רואה אותך, מותק, כמלחמה האישית שלי. כל יום שאני מדבר
איתך, אני שורד. ברגע שתעלמי לך מהשטח, לא תעלמי לי מהתודעה
ומהלב - אבל אני אוכל להגיד שלא שרדתי. שהפסדתי הפעם גם במערכה
ולא רק בקרב, שאני אצטרך לחפש לי מלחמה אחרת, שלעולם לא תשתווה
אליך.