עיר ריקה, ערומה ובודדה. קרה ואפלה, כזאת היא העיר... עיר מלאה
ברוחות רפאים. כשאתה הולך בעיר בערב אתה לא תראה אנשים. אבל
מדי פעם תרגיש רוח קפואה עוברת בעצמותך. אתה תחשוב שראית מישהו
מאחוריך ותסתובב במהירות. לא זה טעות, זה שוב הפחדים שלך עולים
וצפים להם. אלה הן רוחות העיר. מתעוררות לחיים.
עיר ריקה כל כך מאדם. הרחובות בהם אתה הולך ריקים מרגל אדם כבר
מספר ימים. נראה כאילו כל תושבי העיר נעלמו באופן מסתורי.
ואילו העיר, היא נשארה לחגיגה של הרוחות. רוחות קרות, שהיו פעם
אנשים. מהלכים כמו זומבים ברחובות. בין בנייני הברזל והפלדה.
רובוטים שפעם היו אנשים. אנשים שהרגשות שלהם נעלמו, ותחושותיהם
כבר אינם. ורק אתה מהלך ברחובות העיר הריקה והבודדה מנפש חיה.
רק רוחות שוכנות בעיר הזאת. ועל העיר רצות שמועות, שעיר חטאים
היא זאת. עיר אפלה שכזאת. טוהר יום נראה, ואפילו ניתן בו לראות
אנשים. לא אנשים רגילים אלה. אלו הן הרוחות. הן נהיו חסינות
לאור יום. לבשו מסכות של אנשים שהן היו פעם. ועכשיו העיר נראית
כעיר רגילה לכל דבר. אבל רק למראית העין. עיר אפלה וקרה.
כשאתה הולך ברחובותיה, אתה מרגיש קור ובדידות. עצבות באוויר.
אוויר מורעל עם עשן של סיגרות ומכוניות. אוויר מורעל בבדידות.
אנשים שפוחדים בחושך. לא תראה אנשים מאוחר בערב, אלא לעיתים
רחוקות. רובם יהיו שיכורים. ומי שלא שיכור מנסה להגיע הביתה
במהרה בחשש מפגישה עם שיכור. אנשים לא תראה כאן. רק רוחות
רפאים.
עיר ישנה, זרוקה, נעזבת. עיר בודדה בה שוכנים אנשים בודדים.
אנשים שהינם לבדם עד סוף חייהם. אנשים שלא ראו נפש חיה ולא
ניהלו שיחה ברומו של עולם, מעולם. עיר מדוכאת, ומדכאת כל
יצירתיות, כל אנושיות, כל מה שיכול היה להזכיר פעם טבע אנושי.
אנשים צבועים עם פרצופים אפורים מהלכים להם במטרה לרמות עוד
מישהו היום. מהלכים להם בין הביניינים האפורים. מהלכים וכמעט
בלתי נראים. כמו רוחות. עיר של רוחות רפאים, עיר של חטאים...