איך תמיד יושבים כל החברים עם נרגילה, מוזיקה, מנגבים קצת
חומוס, קצת עראק בכוס, שמחים מהחיים, צוחקים וחושבים לעצמם
איזה כיף זה המעגל הקרוב הזה שאפשר לסמוך עליו כל כך.

שבוע אחר שבוע נפגשים, נהנים כל אחד מתקרב לשני ויש אהבה בין
העננים, ואז כבר אין כלום מסביב, יש רק את המעגל הזה. ואז מידי
פעם, בשוליים של הכביש, יוצא השד הרע, אבל בקטנה בקטנה, שוכחים
יומולדת, דופקים מהצד, ואז יוצא המצב שהבנאדם במקום לשבת עם
הג'מע, למשוך קצת עראק לכוס, לצחוק ת'נשמה, לשחק קצת שש בש,
יושב לבדו עם הטלפון ביד, ואחרי שניפנפו אותו כל העולם חושב
לעצמו, בוא נשנה את המציאות הזאת, יוצא לעיר עם החברים שרואים
פעם ב... שכל כך אוהבים להסתובב איתך, שותים קפה, מעשנים
סיגריה שתיים, נהנים צוחקים, נותנים לחברים למשוך עראק לכוסית
וכל הלילה יושבים בכיף, ורואים איזה יופי של חיים.

חוק חשוב לחיים זה דבר מאוד קטן אבל משמעותי - גיוון.
לקום בבוקר עם מצברוח טוב, אפילו לדקלם "מודה אני לפניך מלך חי
וקיים" בשביל סבא שיחייך לו בקבר, להרביץ כוס קפה שחור, אחד
סוכר בבקשה, לעשן סיגריה טעימה ולהגיד וואלק חיים יפים.


מי שמבין - יפה לו, מי שלא מבין - זה עוד יבוא לו מתישהו
בחיים.
אני.