דיברנו לפני איזה שעה
רק רציתי להגיד לך שוב שאני אוהבת אותך, אתה חסר לי מאוד, קשה
בלעדייך כאן...
ממי, שלושה שבועות שאנחנו לא ביחד. לא ביחד פיזית.
ואני יודעת שלי זה קשה, אני מתארת שגם לך קשה. קשה שלא לחבק
אותך, קשה שלא לנשק אותך, קשה לי שאתה לא ליידי בלילה במיטה,
מכניס לי את היד שלך מתחת לחולצה שלי כשאתה שוכב מאחורי ומחבק
אותי ככה. קשה לי שאני לא שומעת את הקול שלך בבוקר, או כשאני
הולכת לישון בלילה. קשה לי שאתה לא כאן כשאני רוצה ככה סתם
להתקשר אלייך. קשה לי שהמברשת שיניים שלך, שאני רואה אותה כל
בוקר ולילה, יושבת שם במתקן באמבטיה ולא משתמשים בה. קשה לי
שאין לי את הריח שלך יותר עליי ושהוא לא נמצא על הכריות שלי.
קשה לי שאתה לא במיטה שלי, בצד שלך, וקשה לי לישון בצד הזה.
למרות שלפעמים אני מנסה להרדם שם, אולי אני ארגיש אותך ככה
יותר טוב... קשה לי שאני לא שוכבת איתך, ומרגישה אותך בתוכי,
עמוק יותר מכל דבר אחר שאיי פעם הרגשתי, קשה לי שאני לא יכולה
להסתכל לך בעיניים ולראות כמה שאתה אוהב אותי, קשה לי לא לראות
אותך כשאתה אומר לי שאתה אוהב אותי או כשאני אומרת לך שאני
אוהבת אותך.
קשה לי שאתה לא פה.
קשה לי כי עד שמצאתי את אהבת חיי, היא אחרי תקופה כל כך קצרה
"עזבה" אותי לצד השני של העולם, ועד שמצאתי את החצי השני שלי
הוא לא כאן איתי.
קשה לי שאתה לא איתי ברגעים הקשים שעוברים עליי פה, וקשה לי
עוד יותר שלא תהיה איתי ברגעים השמחים שלי בחיים, בלידה של
התינוקת החדשה, בחתונה של כפיר ולימור, בקבלה לעבודה החדשה...
קשים לי כל כך הרבה דברים שאני אפילו לא יודעת איך אני מתמודדת
איתם עד עכשיו.
ואני כל כך אוהבת אותך ואני מתארת לעצמי שאתה יודע כמה, כי אני
יודעת שגם אתה מרגיש ככה.
ואנחנו נהיה בסדר, אני יודעת. כי כנראה שנועדנו לזה, והכל זה
רק מבחן אחד גדול, לראות עד כמה האהבה היא אמיתית וגדולה
ואין לי אפילו ספק שאנחנו נהיה בסדר, ושיהיה טוב ושהזמן יעבור
(כמו צב, אבל יעבור) ושנחווה הכל בצורה הרבה יותר גדולה אחרי
שתחזור.

ממי שלי, החצי השני שלי, אהובי
אוהבת
אני