אלי אל / כיסופים |
טופף נשיקת
הלמות ליבה
רוגע נאצל
על תרבות
לחייה,
כמשאלה נושנה
לדעת
סוד תמימותה.
מתת חייה
זיו נשמתה
כפרפר אביב
לוגם צוף
אושרה
ניצני געגוע
מאוחר.
והיא יושבת שם,
מצפה
לרגע ממשי
מחביא רזיו
בנשמתה המצפה
לאהוב ליבה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|