ארבל הכרמלי / פגישת הזמנים |
והשמחה קופצת על ראשם,
העבר מרבה בדברים
על פרחים וציפורים
אשר עשו חייו לכל-כך יפים
כאשר מסרם להווה, כל-יום, להגשים.
יושב ההווה מהורהר ומקשיב
ושואל את העבר: "מה עשית לימים
ששמש עברם התכסתה בעננים
ונהיו המחרים מודאגים?"
השיבו העבר: "כל שלבלב
בא מן הלב שאולי כיום לא אוהב."
השיבו ההווה: "אל תהיה טיפש...
רק בגלל שאני אוהב
אני כל-כך רוצה להתחדש
כדי שהאהבה לא תתייבש,
אז תן לי זיכרון כתרופה;
משהו בשביל היום והמחרת."
04/12/04 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|