אני חייב להודות שכל פגישה בינינו היא ממש מדורה
שסביבה חוגגים כל פרפרי הזיותיי ללא מנוחה,
במלוא אווירה המרפרפת בינינו כשיכורה,
בשלהבות יצרים הנצנפים-נקרעים מרוח התשוקה,
ברחשי הודיה על פלא אורה של האהבה,
המקרין אל הלב את הצורך לומר תודה
לכיסופים הנוצרים מחסימות במשעולים,
לרגשות המצטברים מרטט היצרים,
לגעגועים המלבלבים כשהגופים רחוקים
ולכולם, יחדיו, אשר בלהבת הפגישה - דומם עולים...
ובהגיע העת לסיים פגישתנו זו
גחלי מאוויים נטושים עוד ימשיכו ללחוש,
אומנם שלהבת השמחה תתחיל לדעוך
ועשן ההזיות ייטמר ויימוג
אך, זיקי הזיכרונות יתנשאו בערגה,
געגועים חדשים ילבלבו ויפריחו כיסופי הנשמה
ומעוצמת התשוקה והאהבה-
תגיע הפגישה הבאה; תידלק מדורה חדשה,
שוב יחגגו כל הפרפרים ללא מנוחה
ברחשי הודיה על פלא אורה של האהבה.
14/08/05 © |
