|
פרח וחול ואבן
זה מה שנשאר מכולם
האדמה מתביישת
בטנה מלאה בדם
טוב למות בעד ארצנו
האגרוף הוא מונף ומורם
אבל שום סיסמא ושום דגל
לא שווים חיים של אדם
רגל ורגל וצעד
הם הולכים בטורים ארוכים
מבטם הוא מושפל אל הקרקע
והם כבר לא בין החיים
ואנחנו על פני הקרקע
חיים בגן עדן של שוטים
כי אם לא נפסיק לרצוח
נהיה בעצמינו למתים
שמש ורוח ואבן
חולפות עונות השנה
נאכל ת'דיסה שבישלנו
ונבכה כי היא לא טעימה
אל תשכחו מאין באתם
אמרו אנשים חכמים
ואנחנו שנואים שכמונו
הפכנו פתאום לשונאים
פרח וחול ואבן... |
|
|
בגיגול הקודם
הייתי זה שגוזר
את הפסטה.
דק-דק-דק הייתי
גוזר. קראו לי
לוצ'יאנו שגוזר
דק-דק (באיטלקית
זה הולך יותר
טוב, אבל לא
תבינו).
המאפיונר
הקומפולסיבי
ברגע מיסטי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.