עוד יום,שעה,דקה.השעון זז לאיטו.מרחוק ניתן לשמוע אנשים
מדברים.
אתה קרוב מספיק כדי לראות אותם,אבל אתה לא מצליח לחבר מילים
ממה שהם אומרים.
הם מכל עבר. אין לדעת מי איתך. מי נגדך.אתה מתכנס בתוך
עצמך,במטר על מטר שלך.
שנים על גבי שנים.

אתה לא מנסה להימנע מהם - אין למה, וגם ככה הם יוכלו למצוא
אותך.

זה כבר נגמר, אבל עדיין, זה נשאר איתך כל היום.
אין לאן לברוח, המבוגרים ממך,אפילו הוריך לא יעזרו לך עכשיו.
הם לא יודעים מה בדיוק קורה.רק בערך.אולי עדיף שכך.
אתה מוצא מעט מאוד נחמה בידיעה שלהם, זה היה יותר קשה.זה סיוט
מתמשך,אך לא הכל רע.
זה יכול להיות עוד יום,מבוזבז.או שבמאמץ תהפוך את השיגרה
לכדאית.
האם אתה בין אלה שסובלים פה,או מהמסתגלים?
כי במקום הזה אין חוכמות.אתה לא מסתדר,אתה בדרך למטה.
צלצול.