הוא רץ מהר יותר ויותר בורח מהשוטרים שניסו לתפוס אותו. הוא
ידע שאם יתפסו אותו הוא יהיה עבד לשש שנים תמימות וקשות מנשוא
הרי אין לו פרוטה לשלם קנס על הגניבה הזו. למעשה לא היה לו
כלום, לא אוכל, לא קורת גג ואפילו לא משפחה או אהובה שתחמם
בחום גופה בלילות הקרים. רבים היו העניים בימים חשוכים אלו
כאשר ישב המלך רודף הבצע על כס המלכות. הוא המשיך לרוץ בכל
כוחו הפיל את העגבניות שגנב והמשיך לנוס על נפשו ובדיוק כאשר
הוא חשב שהתחמק מהם והם יאבדוהו בסיבוב הבא בפינה שברחוב
"יהושוע" הם סגרו עליו משני הצדדים. הוא נפל על ברכיו פונה
השמיימה: "למה? למה הבאת אותי לעולם האכזר זה?" ומתוך המחשבה
התמימה שעדיף להירקב בכלא מאשר להיות עבד לאותו ירקן ממנו הוא
גנב הוא הכה את אחד השומרים. ביש מזלו תקף שוב את האביון
האומלל ונגזר עליו עונש מוות ומילא זה אלא שגם גזרו עליו
שגופתו תתלה על עץ למשך יממה שלמה שיראו וישכילו כי מעשי פשיעה
אינם מובילים לדבר חוץ ממוות אכזרי, כואב ומשפיל.

אבל לא לחינם מתרחשים דברים בעולמנו האכזר....

באותו היום ממש יצא המלך לסיור בממלכתו על מנת שיהללו שמו
בציות מוחלט השייך לעם מפוחד ומאוים בכוח צבאו של המלך. לאחר
שעבר בין שכונות העניות ובין השכונות העניות יותר פנה מלכנו
לשוק העירוני. בעוברו ליד השוק הוא לא האמין למראה עיניו על
העצים שנמצאו בצידו המזרחי של השוק היו תלויות גוויות. "מדוע
תלויות גוויות רבות כל כך על עצי ממלכתי הלא הורתי בפירוש כי
את הפושעים יש להוריד מן העצים יום לאחר תליתם!!!" תהה המלך
אשר לא הבין איך ממלכתו הפכה לבית קברות. החייל שפחד מהמלך פחד
מוות חשש להגיד למלך את האמת על כך שאנשים רבים יותר ויותר
נאלצים לגנוב ולפשוע ולכן מגיעים יותר ויותר למצבם הנוכחי רק
אמר ש"הוד מלכותו הנפלא המהולל הנדיב והמהודר ויפה והחכם בעמו
ישנם אנשים רודפי בצע והם נוטים לשגות ולא לראות שרדיפת בצע
תביא לסופם". המלך היה מרוצה מתשובתו של החייל הלא תמיד נעים
לשמוע עד כמה נפלא אתה וכמה שכולם סביבך שוגים ואתה צודק. וכך
המשיך המלך בסיורו בלב שקט עד שהתקרב ליציאה מהשוק ושם ראו
עיניו מחזה מזוויע. הוא ראה איש תלוי בבגדים בלויים אשר מעל
ראשו נכתב: "גנב ורצח" הוא הסתכל על פניו וצמרמורת עברה בגופו
הוא החל לרעוד והורה לחייליו לשים פעמיהם לארמון במהירות
האפשרית.

מה ראה המלך באותו איש גנב ורוצח? תווי פניו של אותו אביון
פשוט דמו לאיש אשר הכיר טוב מאוד כל חיו וכיבד מאוד. תווי
הפנים של אותו אביון היו כמעט זהים לתווי פניו שלו עצמו רק
שדרך הלכלוך והבגדים אנשים ואדי לא שמו לב. החל המלך לחשוב:
האם גם אני רודף בצע? האם גם אני גנב? רוצח? והכי חשוב האם אני
נוטה לשגות ... לא לראות שרדיפת הבצע שלי תביא לסופי?

ובאמת לאחר אותו חשבון נפש הסיר המלך אחוזים נכבדים מהמסים
הכבדים וחי חיי נדיבות אושר וכתוצאה מכך חיי שפע. עמו לא עוד
חי במחסור ואהב את מלכו מכל ליבו וחייליו צייתו לו מתוך כבוד.
ממלכתו התרחבה וגדלה ושמו נודע ברחבי העולם כמלך מהולל: " הוד
מלכותו הנפלא המהולל הנדיב והמהודר ויפה והחכם".

אבל לא לחינם מתרחשים דברים בעולמנו האכזר....