מתוך: "שיחה על הגשר לפרדייס" - הילה מדינה.

אולי בעצם נמצא, אולי בעצם במרחק
בלילה כשהנפש כאילו פורצת געגוע ששכב ישן
מחבקת את האוויר ובעזרת דמיון מודרך
עוטפת צוואר ארוך וכפות רגליים קרות.
הלכת לקחת איתך הכל, כך בלילה אני נזכרת
איך מוזר הוא הרגע החולף בין שעות הלילה
הרגע בו עוצמת עיניים לדבר ידיעה
כי נאחזתי בשטות, התחממתי בגוף זר
ובכל זאת מוחי שולח אותי למקום החם
זה הנמצא בין זרועותייך או לאורך גבך
ונוח לי שם ולעת בוקר אני מתעוררת בזיעה קרה
היית פה כל הלילה, פניתי לנשקך וגם אז היית
ועוד תהייה אני מרשה לעצמי לנצל את
החום שחשבתי שנתת לי מן חום קר שכזה.