בראשונה, שם, בחוף הנפלא,
התוודעתי לאישה;
ישבה בסככת ענפי דקלים,
לעיניה משקפי שמש כהים,
גופה - הרבה מיניות מקרין,
חיוכה כובש וקולה פעמונים.
זוגות בגופות עירומים שרצו מסביב
ויוצרים אווירה של פיתויים,
השיחה קולחת בלי מעצורים;
להתפשט לא מעזים אך בהחלט מתלטפים,
חשים בקסם המגע -
שלב א' בהיווצרות התאווה.
קרני שמש אחרונות
על גלי הים מפזזות,
חול הופכות לזהב טהור
ואותנו לצלליות שלובי זרועות,
כבר בלי משקפי שמש כהות-
רק זוהר מבטי העיניים העורגות.
פתאום עמדה דומם ואמרה:
"איזה תוכניות הנך רוקם בדמיונך?"
ושתי עיניה גחלים לוחשות
שבלהבות טובלות,
את יצרי מלהטות... הס מלשאלה
מה תחפוצנה, מה תבקשנה עיניים שלה.
בעודי מתבונן ולאופנסיבה מתארגן,
עובד הדמיון ולא בוחל
בבניית תסריט על בת-חוה חושנית
אשר אותי צדה כמו לילית,
שאפילו אם תיעלם ואיתה עקבותיה-
את זיכרוני תרדופנה תמיד- עיניה.
הבטתי בעיניה הרעבות שככה תבעו,
בשפתיים הצמאות שנשיקה דרשו,
בשדיים הזקורות שלאחוז קראו,
שיערתי לחות ערווה שרגליה צפנו,
הושפעתי מבשריה שתשוקה הלעיטו,
הבאתיה אלי משכב - כפי שהיצרים ציוו.
בעירומה נראתה מדהימה שבעתיים
וברוחה נשפה כפליים,
ואני, המפתה המפותה, לרגליה הושלכתי
במלוא תום לבבי ואון זכרותי
אל שעות אושר בלי חוק,
עם אושר וגיל, ועונג מתוק.
11/05/03 © |
