בכל פגישה ראשונית
פורחת איזו תכלית,
לכל מבט ראשון
ניחוח השיפון.
יהיה או לא יהיה?
יקרה או לא יקרה?
זה מה שליבנו שואל
לאן ינחנו האל;
נפגשים במקרה
גם זה ייאמן.
רציתי להיצמד לשתיקה
ולא הצלחתי לשתוק לדקה,
את דבקת בבדיחה
כדי להסיר מבוכה,
רציתי לברוח לשקט,
ואת היית ללבבי כנבל.
יצאנו לרקוד במעגלי הצחוק
ולשעות נתנו לחלוף.
בבוקרו של יום ,
על חוף זהוב,
ב"סוף העולם"
עם לב מסומם
ויצר מתעורר
רציתי לברך
בנשיקה על שפתייך
ובמעיכת שדייך
שמהם את עיניי לא הסרתי
ובתוך לבי רטטתי.
לבושך שהרבה חשף
בדמיוני כאילו נשר,
לא היה חסר הרבה
לשבור את כללי "ההסדר"
ורק בשבריר של שפיות
הבנתי שזה לא פשוט,
שאם אתפתה אחר ייצרי
למעשה אתקע גול עצמי.
כך נותרתי עם תאוותי בידי
מחכה לתום השלב המקדים,
כי מה זו פגישה חד- פעמית
לעומת עתיד שלא כדאי להחמיץ?
נפרדנו בנשיקה שהכל אמרה
וידעתי שאפגשה בשנייה.
9/09/02 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.