פגשתי בה כמתוך תמונה-
כך השתקפה לי מן המראה,
שבתוך אותה חנות הלבשה
בה ראיתיה לראשונה.

חייכתי אליה כאילו לתומי,
אך כבר חשבתי לעצמי:
"בחיי, היה כדאי לבוא לקנות
אם אלה כאן ההטבות..."

ביקשתי שתחווה דיעה
על כל פריט שלקחתי למדידה;
רק שתמשיך להיות לידי
אף כי טרם היה ברור אם גם אתי.

שאלתיה יפה
אם אפשר להזמינה לקפה;
ידעתי כי לא בקפה רצוני
אלא, אליה וממנה בא לי צמאוני.

היה באותם רגעים משהו ממש מקסים,
מה הלאה עושים? -
לא בא להוציא מילה
מחשש לקלקל את התמונה.

מאידך, אם תישמר השתיקה
תבוא המבוכה,
אז רק אמרתי לה בפשטות:
"זו תהיה טעות לוותר עלייך בקלות".

מכאן כבר הכל קלח...

14/01/05 ©