פגשתיה אחרי שנים רבות
ולא הפסקתי להשתאות,
שלחתי שריקות בפנים מתפלאות,
חיבקתיה והצפתיה בנשיקות.
היא אולי לא יצאה מכליה
אך מהר מאוד פשטה בגדיה,
ביקשה ביחד להתקלח
ושלא נפסיד אף רגע.
שם, במקלחת,
היא שרה בלהט;
זייפה לא מעט ובגדול-
אך חוץ מזימרה יודעת הכל.
עמדתי לצידה במבט יוקד
ושאלתי עצמי, רציתי לברר-
מה גורם לי ממנה שוב להסתחרר
והאם אוכל אי-פעם להשתחרר.
יצאה מהמקלחת, הולכת, מעכסת
ותשוקתי אליה כבר בוערת,
קלה דרכי להתפקע,
קלה נפשי להשתגע
מתכול עיניה
כמו הים הרוגע,
ממחול גופה המתעתע
כמו חץ פוגע.
חולפות השעות-
נפרקות התאוות,
נמסו הנרות-
כלו הכוחות,
מדליקים אורות-
מעלים זיכרונות,
המילים נגמרות-
אומרים: "להתראות..."
אולי בשנה הבאה
שוב נעשה חזרה.
18/03/04 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.