[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אז מה נעשה עם הכעס הזה
מה יהיה עם הקנאה
כולם רוצים להיות חופשיים
אבל ממה, אלוקים, ממה?

דבר תורה לפסח[1]


                           פרשת 'וארא' פותחת בציוויו של ה'
אל משה," לך אל פרעה...ואמרת אליו ה' אלוהי העברים שלחני אליך
לאמור שלח את עמי ויעבדני במדבר..."(שמות ז', ט"ו-ט"ז). חז"ל
אומרים כי חג הפסח הוא 'זמן חירותנו'. זמן חירותנו? איזה מין
חירות זו? יצאנו ממעביד אחד(פרעה) למעביד שני(אלוקים). עברנו
שינוי 'סטטוס עבדות'. כמו בשוק העבדים של ארצות הברית בתקופת
מלחמת האזרחים, אנחנו עוברים ממעביד למעביד. באמת נראה כי אין
זה חירות ודברי חז"ל תמוהים. הרי חירות במשמעותה הפשטנית היא
מצב בו אין הגבלה חיצונית על אדם. מצב בו אדם מסוגל להביע את
רצונותיו, כמיהותיו, תחושותיו, תשוקותיו, כשרנותיו וכו' ללא
שום גורם שמגביל אותו מעשייה זו.

                   אבל אולי לא קיימת סתירה. אולי צריך לעיין
שוב על המושג הכל כך פשוט, חירות.

                 אנחנו בתור אנשים מבקשים לשלוט שליטה מוחלטת
על חיינו. אנו מבקשים כי יהיה לנו וודאות על כל דבר בחיים,
מבקשים כסף, אושר, שמחה, שלווה, הנאה, כיף, סיפוק רוחני, מיני,
רגשי. אנו מבקשים להיות אלוהים. מבקשים, אבל לא מצליחים.
אלוקים הוא מילה המבטאת את האינסופיות ואילו אנו סופיים. מעפר
באנו ולעפר יום אחד  נשוב. אנחנו לא מסופקים אף פעם עד הסוף
והדבר גורם לנו לאכזבה.

                 יש שיר מפורסם של 'ברי', שיר בשם 'עבדים',
שמטיב לתאר את המציאות.

על נהר אספירין ישבנו
במקומות המוכרים
לא שומעים לא רואים
כאילו אנחנו אויר
עוד מעט ייגמר הסרט  
בקרוב המציאות
התמונה מטושטשת
והצליל לא ברור
כי כולנו עבדים אפילו
שיש לנו כזה כאילו
פותחים פה בגדול
ומחכים לעונג הבא
כולנו מכורים של מישהו
שמבקש עכשיו תרגישו
פותחים פה גדול
ומחכים למנה הבאה
חלונות ראוה יפים פה
זה הכל למכירה
גם אנחנו תלויים
עם פתקי החלפה
אז מה נעשה עם הכעס הזה
מה יהיה עם הקנאה
כולם רוצים להיות חופשיים
אבל ממה אלוקים ממה

כולם רוצים להיות חופשיים, אבל ממה אלוקים? ממה?! אנשים רוצים
הרבה, עובדים הרבה, עובדים קשה, לעתים עובדים כל כך קשה, שהם
מוותרים על בריאותם, על שלוותם הנפשית ולעתים רבות על היקר
מכל, המשפחה. אנחנו רוצים המון, אבל אנחנו לא מסופקים והכל
נעשה בשם החירות והחופש.
האם אנחנו באמת חופשיים? או שאנחנו כל כך רוצים חירות שאנחנו
מוכנים להשלות את עצמנו שאכן השגנו את החופש.

חוקר אחד למדעי ההתנהגות הוסיף וטען כי בחירתנו, אף היא אינה
באמת שלנו, והדבר מדגיש את הבלבול והמתח בו אנו נמצאים.

לאור  התפתחות  המחקר  ההתנהגותי  ב - 30  השנה  האחרונות ,
אני  מעלה  חיוך  על  פני  כל  אימת  שאני  שומע  או  קורא  את
הטיעונים  היפים  על  " בחירה  חופשית " , " חרות " , וכו' .
הם  טובים  לקריאה - אך  אנכרוניסטיים  שהרי  היום  אנו
יודעים  שכל  התנהגות  היא  תוצאה  של  התניה , הן  בבע"ח  והן
בבני  אדם . ככל  שההתנהגות  הנדרשות  מורכבת  יותר , ההתניה
שגרמה  לה  צריכה  להיות  מתוחכמת  יותר .
פעם  חשבנו  על  אדם  מוכשר , שמסלול  קידומו  האקדמאי  מטאורי
שהוא  מוכשר , מבריק , בעל  מוטיבציה  גבוהה  וכו' , בא
פרויד  וטען  שצריך  לבדוק  את  מערכת  יחסיו  עם  ההורים :
מפני  מה  הוא  פוחד ? מה  הוא  רוצה  להוכיח  וכו' .
היום  אפשר  לאמר  באופן  הרבה  יותר  פשוט , שאם  לאדם
המוכשר  הזה  לא  יינתנו  חיזוקים  חיוביים  או  יתנו  לו
חיזוקים  שלילים , המושג  " מוכשר "  לא  יתממש , והאיש  לא
יתקדם . אני  יכול  לנבא  ב- 90%  סיכויים  להצלחה , כיצד
תגיב  בחורה  להצעה  לפגוש  סטודנט  לרפואה  לאחר  שיצאה  עם
שמונה  סטודנטים  לרפואה , וכולם  גמרו  איתה  לאחר  תקופה  של
חדש , לא  משנה  מיהו  הבחור  החדש  ( כמובן  שהמידע  צריך
להיות  מדויק  יותר , אך  הכיוון ברור ) .
גם  אני  בדברי  עכשיו , אינני  כ"כ  " בוחר "  לדבר . אני
מותנה  לכך , אם  מחמת  רצוני  שדברי  ישמעו , רצוני  להתפרסם
( חיזוק  חיובי ) , אם  מחמת  הפחד  שאם  לא  אתבטא  ירד
מחקרי  לטמיון ( חיזוק  שלילי ) , אם  מחמת  העובדה  שכ"כ
הותניתי  לחשוב  שזו  האמת , עד  שלא  נותר  לי  אלא  לאמר
אותה .

בחירתנו החופשית נובעת מהרקע הקודם שלנו, הנובע ממספר
גורמים(סביבת גידול בתקופת הילדות, ההשכלה שקיבלנו, הספרים
שקראנו וכו').

במצרים נאמר כי המצרים מיררו את חיינו בעבודת פרך(שמות
א',י"ד). הרמב"ם ב'משנה תורה' מסביר כי עבודת 'פרך' היא עבודה
שאין לה שיעור ואין לה תכלית. המדרשים מתארים לנו סיפור מזעזע.
המצרים היו נותנים עבודות דווקא לאנשים שלא היו מוכשרים לעשיית
אותה עבודה, אם מסיבה פיזית, ואם מחמת חוסר כשרון הנדרש לעבודה
מסוימת. לא רק זאת, המצרים היו הורסים לבנ"י את עבודתם והיו
מצווים אותם לחזור שוב על עבודתם. במצרים, העבודה נעשתה מטרה
בפני עצמה. למה הדבר דומה? לאדם שאומרים לו לטאטא את החול. כמה
שהוא לא יטאטא, הוא לא יסיים, ואין למעשיו מטרה כלשהי. הדבר
משגע את האדם ויוצר אצלו תסכול. אדם מסוגל לעשות עבודה קשה,
כשהוא יודע שיש למעשיו סוף ותכלית, אך כאין את שני התנאים
הללו, הדבר ממוטט את רוחו. עבודת מצרים דומה ממש כמו למסחר
המודרני של היום. השאיפה להתעשר ולגדול כלכלית נעשית מטרה בפני
עצמה.

עבודה, אפילו המספקת ביותר, בתור היותה גשמית וסופית, בסופו
של דבר מתכלה. אם ע"י מותו של העובד ואם ע"י כליונה. שום דבר
גשמי לא יביא לאדם, השואף לחוסר גבולות, לשלמות, את הסיפוק
השלם. אדם לעולם לא יהיה מרוצה עד הסוף.

הפתרון הינו פרדוקלסי. הכרה כי איננו אלוקים, אכן תביא אותנו
להיות כמותו. ההכרה כי לעולם לא נגיע לשלמות אכן תביא אותנו
לקראת השלמות. גאולת האדם תבוא על ידי עבדותו לאלוקים, על ידי
דבקותו באינסוף. הדבר נעשה על ידי קיום מצוותיו. כאשר אנו
מודעים כי פעולתנו הינם אינסופיים, ללא הגבלה, אנו בעלי חירות
אמיתיים, מכיון שהפעולות גורמות לטרנספורמציה שלנו אל
האלוה-ות. אנו נעשים מין אלוה-ים בדרגה נמוכה יותר ושואפים
להיות אינוספיים כמותו.

הבנו שכלית את ישוב הסתירה בין עבדות לאלוקים לבין חירות, אולם
אין הרגש שלם, לנוכח העובדה כי לאדם יש תכונות וכשרונות שהוא
רוצה לבטא ועבודת האלוקים עלולה למנוע ממנו את הדברים הללו.
אלוקים חזה מראש את הדילמה בה אנו מצויים ולכן הוא אומר לנו
"ששת ימים תעבוד"(שמות כ',ח'). התורה לא מונעת מאתנו מלעסוק
בחיי החומר, מלבטא את כמיהתנו, את רגשותינו, את כשרונותנו.
אדרבה, היא מעודדת אותנו לעשות זאת, באמצעות יצירת חלל ריק
בהלכה, בה יש לנו את המקום לביטוי האישי שלנו. מטרת התורה
והמצוות, מטרת ההגבלות על חיינו הינם, לכוון את חיינו ולתעל את
כשרונותינו בצורה הטובה ביותר. למעשה כשאנו יודעים שכשרונותינו
הן פעולות שקשורות למקור לא מוגבל אנו יוצרים בתודעתנו סיפוק
של החופש הלא מוגבל. כלי תקווה שנזכה להיות מסופקים מהחופש
ושנזכה לחירות.







[1] המאמר מבוסס על מספר מקורות. מאמר מאתר
meaniingfullife.orgהעוסק במושג 'חירות', מאמר המבוסס על שיחות
של הרב מנחם מנדל שניאורסהן זצ"ל. כמוכן המאמר מבוסס על ערכה
לסרט ''מלך האריות'' של מדרשת 'מעלה' מהתאריך 1/18/2003, מאמר
'אין לך בן חורין אלא', מחלקת הדרכה, בני עקיבא. שני המאמרים
האחרונים פורסמו באתר kipa.co.il. כמוכן המאמר מבוסס על פרק
ג', 'קודש וחופש',מתוך הספר 'כלים שבורים' של הרב שג"ר, בעריכת
הרב אודיה צוריאלי.








loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
צריך לדעת לשמור
הכל בפרופורציות
נכונות.




ציור של ואן גוך


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/1/06 10:30
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלי אייזנר

© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה