"והאדם ידע את חווה אישתו ותהר ותלד את קין.
ותאמר קניתי איש את יהוה" בראשית, ד' א'.

ימי הקייץ האחרונים
מלבר ליקום, מן הגלקסיות העשנות
יחדירו אל גינות עדנינו סער רוחות קדמוניות
שיפלח את שיכבת האוזון.
קרבי אליי ונתלחלח בנתז בושם פירחי עץ-דעת
שבטרם ימי בראשית ניפרש על פני
מהו שיהא לשמים וארץ
ומריחו נשתכר.

מלבושינו התלהטו והתאדו
ואצבעותיי מרפרפות בניבכי גופך.
כאחוזת-דיבוק התרפקי עליי ומלטיני
מאימת השריקות של נחשולי הרוחות העתיקות.
את ואני.
שתי נקודות רוטטות זו אל זו
תדהרנה על שובלי-אש בין גלקסיות מתדחקות  
בנתיב נחבא שטרם זמנו רופד בעלי-תאנה
שנועדו לשמש כסויות למערומינו.

היי לי נחש!
קרבי תפוחייך ועורי לדעת! בערגתך
מנעי התאפסות גופי בסבך הרוחות העתיקות
לבל ירחיקוני ממך ויגררוני אל ברו של יקום,
אל מעבר לתימרות אבק השמשות,
שם עדיין חקוק התוהו.

למירמס רגליים רועדות המגששות דרכן לעתיד לבוא
רפידת השביל מרשרשת.
למשב הרוחות הקדמוניות הלוחכות את גופותינו  
אנו חוברים יחדיו...
  ...ואני מוליד את קין.