להבה מרצדת
אור הנר בוהק
מבעד אדים העולים מכוס קפה
ומשחק ארגמן על משטח העץ המלוטש
תמונה כה שברירית
פניך ניבטות
מבעד הבל מחשבותי
מאירות פינות חשוכות
מגרשות צללים חשוכים
כמה ענוג הוא המבט
נפשך דומה זורחת
מנסה לקרוע דרך ענני סערה כבדים
נשמה אפלה, מגוחכת שכמותי
תובענית ודורסנית
ואת עדינה,
התוכלי לי?
הלהבה מתייצבת
המחשבה נקטעת
ומקסם השווא נמוג.
נושף עשן,
ומכבהו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.