לא זה לא חלום, התברר שזה סיוט,
חי חיים שלמים בציפייה ליום שבו אמות
שש שנים טיפול נפשי, נטיות להתאבדות,
רגעים בהם כבר לא חופשי, כלוא בתוך בדידות.

וכותב את השירים, מתאר את התחושות
על חיים שלא הגיעו לי, עובר תקופות קשות.
מתחמק מהעובדות שהשאירו מצלקות,
זה היה קשה להיות הילד, שבמקום לקבל קצת נשיקות
הוא כל הזמן חטף מכות.

אם תבינו אותי תגלו שזה לא מוזר
להיות מי שאני.
מסובך אמיתי, מרחוק לא רואים את זה
שזה כבר רציני.
תנו לי לחיות עד סוף היום, יש אנשים מאושרים שם בעולם?
בשבילי אושר הוא עוד סתם חלום.

לא צריך מסגרת, לא רוצה צבא,
מנגון דפוק שלא השאיר לי שום תקוה
רק רצון להיות חופשי, לעשות רק מה שבא לי,
21 נפשי, וקראו לי לא נורמלי.
.
שוב בורח לשירים, מספר שם את הכל
על האמא שחיבקה תמיד בקבוק של אלכוהול.
האמת היא נוראית כשאין טעם לשקר
לעצמי, כי במקום לתת חיבוק,
היה ברור לה שעדיף להשתכר.

אם תבינו אותי תגלו שזה לא מוזר
להיות מי שאני.
מסובך אמיתי, מרחוק לא קולטים את זה
שזה עוד רציני.
תנו לי לחיות עד סוף היום, יש אנשים מאושרים שם בעולם?
בשבילי אושר הוא עוד סתם חלום...
צריך להמשיך לחלום.