|
כשהייתי עצובה
ורק רציתי למות
הגעת והצלת אותי
לקחת את עצבותי
וקברת אותה
עמוק באדמה
כשהייתי חולה
ולא יכולתי לזוז
באת וריפאת אותי
החדרת לי כוחות
כאלו שהיו לך
ולא היו לי
כשהייתי לבד
ולא הפסקתי לבכות
הופעת פתאום
וניגבת את דמעותיי
נכנסת לחיי
והפכת אותם למשהו טוב
כשרציתי לשיר
ולא היה לי את האומץ
באת ובנית לי במה
אני הזמרת
אתה הקהל
ושנינו יחד אמיצים
כשרציתי לשמוח
ולא ידעתי איך
הופעת פתאום
ולימדת אותי
כי שמחה זה הכול
וחיוך יפה יותר כשהוא גדול
כשרציתי לצחוק
ולא הייתה לי יכולת
הגעת והראת לי
שגם האדם הכי עצוב יכול לצחוק
דגדגת אותי
גרמת לי לצחוק אחרי המון זמן
ועכשיו, כשאני בסיומו של המסלול
המוות קורא לי
ואני שוכבת מחכה לו
ואתה שוכב לצידי
מחכה גם כן
אני עוצמת עיניי כי הוא כבר הגיע
אתה לוקח סכין
מחדיר אותו לליבך
ונפרד מהחיים הקודמים
ושנינו הולכים ביחד
אמיצים יותר,
חזקים יותר,
אוהבים יותר.
"גם האדם הכי עצוב יכול לצחוק" |
|
|
עוד מהתקופה
שטאטתי את
הביובים של
מטרופוליס
ידעתי.. שלא
ייצא מהסלוגן
הזה כלום.
-מובטלת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.