ועיניי מתערפלות, למגע ידיך.
נשמתי מתפוררת, לרחש נשימותיך.
ליבי כואב, במבט בעיניך,
אני נשבית, בכל קסמיך.

ודמעה נוזלת על פניי,
לא ראיתיך כבר זמן מה.
ודמעה נוספת נופלת,
ראיתיך. כה יפה. כה טהור.

ושנאה עצמית עזה מתחפרת בי,
דיברתי עליך מילים ספוגות רעל.
מתחפרת ללא רחמיה וליטופיה,
כפי שאהבתיך בכל שעל ושעל.

ואהבה פתטית נקרית בדרכי,
אהבה כה אמיתית וכנה.
לא היית לי דבר מלבד הדאבון,
הדאבון שהיה לי לתרופת הצמא.

צמאה הייתי, משתוקקת לך, הנוטל את חיי,
כנועה הייתי, אסירה לך, הכובל תפילותיי,
שנאתיך ברגעי התום והיופי,
אהבתיך ברגעי הכאב והדופי...