אני רואה הכל,
אומר אביו של רועי.
אני רואה רגישות אמיתית
שמופיעה בד"כ
אצל
אלו
החושבים כמוני,
ורואה גם רגישות מצולמת,
גסה
בועטת.
בסוף אתחבק
עם חיילים
שמאלנים
וסתם כתבים זרים,
אין ברירה
חיים צריכים להמשיך.
סלחו לי אחים
אם אשמע
בוטה
לרגע
או
לא מנומס-
את רועי
כריתם מן הקבר
ואני
נקברתי עמו
בשנית-
חייכם ממשיכים
בהרצאות פילוסופיות
מגוונת
מהפנטות,
על קץ של כיבוש
על סוף של סכסוך.
המילה רגישות מעבירה בי צמרמורת,
המילה נחישות צורבת גלדי
ואת ביתי מחליף אוהל ישן.
לאח של רועי
יש פחד
הוא החל להרטיב בלילות,
הוא הכי שונא חיילים
ולא מבין למה לרועי
יש כל-כך הרבה תמונות
בתחפושת
של חייל-
אינני מאשים אתכם
אחים,
זה לא יועיל.
רק רציתי שתדעו
שפעם
היה לי בן
שקראו לו רועי,
היה לי בן
שקראו לו אביתר,
הייתה לי מדינה
שקראו לה ישראל,
והיה לי אל
שקראו לו א-דוני.
לא אשכח אותך רועי!
לא אעזבך לעולם אביתר!
לא אתייאש ממך ישראל!
לא אתן שיקברו גם אותך
א-דוני |
