הלכתי ברחוב, נכה מלחמה זקן בן 19.
פצעים על העור, שברים בעצמות וקרעים בנשמה...
מאות הרוגים ראיתי, עשרות אנשים הרגתי
ומוות נראה פשוט רעיון טוב...
והלך הוא, אוד ניצל מהתופת הקשה
פרח קטון שבוכה כי אביו, אמו ואחיו,
הם לא הצליחו לחמוק מהאש.
פרח קטן ונבול, מחפש לו חיים...
ראה הוא אותי וניגש אליי,
ואני התחמקתי - מה לי ולזאטוט?
ושאל הוא, בלי בושה, בלי פחד:
"אתה אבא שלי?"
ומלא בכלום, התקרבתי וירדתי על ברכיי
ובעיניו הסתכלתי.
"לא, ילדון...
אבל אני ואביך שירתנו ביחד..." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.