קרן אור שלי,
 אולי תסביר לי,
 איך אתה יכול לעזוב אותי,
 כאן לבד.

אין לי כבר כוחות ,
להסביר לך,
מה אתה עבורי,
אז אני בוכה...

אתה תקח את העיניים הכחולות האלו,
והידים האלו הארוכות,
והקול הנהדר שלך,
והצמרמורות שאתה מעביר בי,
רחוק מכאן,
אז אני אצרח...


תזכור את הפעם ההיא הראשונה.
היה קר.
ודרך התריס חדרה קרן שמש,
ושום דבר לא היה יכול לעצור ,
את האור שקרן משנינו...

קרן אור שלי,
מה הייתי בשבילך,
שעיניך נעשו כהות,
כול פעם שביקשתי שתלך,
ותעזבני לנפשי.

מה הייתי בשבילך,
כשנכנעתי בפעם המיליון ,
למול הפרצוף היפה הזה שלך...

רק תסביר לי,
איך אתה מוכן,
לסגור ככה את השמש...