השיחה בינינו לא הפסיקה להדהד בראשי. התחרטתי שלא קרה כלום
לבסוף. רציתי, באמת שרציתי. פתאום נשמע קול חריקת בלמים של
מכונית. יצאתי למרפסת כדי לראות אם הוא הגיע. התרגשתי מאד
ורצתי למטה יחפה עם פיג'מה. התחבקנו חזק. נצמדתי אליו וזה היה
טבעי לחלוטין, כאילו אנחנו ביחד כבר שנים. רכנתי קלות לעברו,
מחכה שיעשה כמותי, שפתינו יגעו ואני אוכל להעניק לו את כל
התשוקה המבעבעת בקירבי. אך הנשיקה בוששה לבוא. פקחתי את
העיניים וראיתי אותו מביט אל תוך עיני, חודר אל תוך תוכי
באמצעות עיניו. הוא הסיר ברכות את ידיי שהקיפו את מתניו,
והוליך אותי לעבר המכונית. הריפוד הגס גרד את רגליי החשופות,
אך אני הייתי מרוכזת, בוהה בו. נסענו כשעתיים, אני מיאנתי
להסיר את מבטי ממנו, אך הוא מצידו הישיר מבט אל הדרך. מעל הדרך
הציצה החמה, בוהה בו בחזרה, ממאנת אף היא לנוע ממקומה.

הוא עצר את המכונית, הרים את בלם היד, ומבלי להוציא הגה החל
לפסוע על החול הזהוב. ככל שהתקדם היה לי קשה לעקוב אחריו בשל
הבזקי השמש, אשר נדמה היה שמנסה לגרש אותי. בגדיו הושלכו על
הקרקע, והוא נעלם בתוך הברק שהשתקף במים. יצאתי בעקבותיו, עושה
פעמיי בחול הקר והלח אשר השמש טרם הספיקה לחמם. ניסיתי לאתר
אותו בין נחשולי המים, עד שראיתיו, מתקדם לעבר הגלים, נלחם
בהם. היה זה כאילו הוא מביא את השקט עימו, הגלים נשברים
בנוכחותו והים הופך למראה ענקית שבה משתקף אור השמש.

נתתי לכותונת הלילה שעטפה את גופי לגלוש במורד הכתפיים ושמעתי
את קול הטפיחה הרכה שעשתה כאשר נפלה על החול הרך למרגלותיי.
השמש בחנה, סקרה את גופי כאילו בודקת יריבה חדשה. עשיתי פעמיי
לעברו, מרגישה כאילו כל גל שנשבר על פניי מקנה לי עוצמה חזקה.
שברי הגלים שניתזו על גופי הערום היו כמאות נמלים המדגדגות את
עצביי, מכינות אותם לקראת המפגש עם הטבע, עם השקט העילאי. ואני
סערתי וגעשתי בתוכי ככל שהתקרבתי אליו. התחבקנו בשנית, והא סחף
אותי עימו לעבר האוקיינוס, צוללים למעמקי תשוקה חדשים המתפרצים
כהר געש הפורץ במצולות. חשתי כיצד הטבע כולו נוגע בי, משחק עם
גופי, ואני מתמסרת אליו וזורמת עם הגלים ששוטפים אותי. היו אלה
שעות ארוכות ששכבנו כך, בין יבשה למעמקים, שוהים באי של תחושות
וגירויים חדשים. השמש לא הפריעה עוד. קרניה היוו מקור כח כאשר
החזיק אותי, ובעיניו מנצנצות אלומות האור השובבות, אשר כאילו
הביעו את הסכמתה של השמש למהלך הדברים.

מהחוף נעלמנו לפני שהשמש הגיעה למרכז השמיים, עכשיו הטבע נמצא
בשליטתה. אנחנו גילינו ביחד את עוצמתו של הטבע; את השקט ואת
הסערה.

כך נגמר בוקר קסום, שטוף שמש וטבע.
ואני יודעת שבבוקר אזכה לראותו שוב בשבע.
אך מחר שלא כמו בכל אותם סיפורים
יהיה זה בדרכו מחדר המורים.