מוקדש לדינה, אין טעם להתווכח דינה (בבקשה לא!) :)

----------------------------------------------------------------------------------------


באיזה בר, במקום מרוחק בשם תל אביב, ישבה איזו חבורה על כמה
כיסאות, נפש א' על כיסא נחמד ונוח, ולידה ישבו כל חבריה
וחברותיה, השפתיים, היד, הרגל, העין, האוזן, וכולם ישבו שם
בשעמום מוחלט, חיפשו תעסוקה מעניינת.  ולפתע, התיישבה בדיוק
ליד החבורה הזו, חבורה אחרת, שגם בה, היו את נפש ב', את
השפתיים, היד, הרגל, העין והאוזן, שגם כל אלו, היו משועממים עד
מאוד.
במקריות מוחלטת, שתי העיניים של הנפשות, פגשו, יצרו קשר,
ופתאום, שתי הנפשות הרגישו בדגדוג מוזר, אך התעלמו מזה,
העיניים נעו לצדדים אחרים והתעלמו אחת מהשנייה, אבל שוב, הן
פגשו אחת בשנייה, ואז הנפשות שוב הרגישו דגדוג מוזר, שהיה קצת
יותר חזק מהקודם, כנראה כתוצאה מכך, השפתיים החלו לזוז בתנועות
אנכיות ואופקיות, למתוח את עצמן לצורות מסוימות והחלו להפיק
קולות, שני זוגות השפתיים החלו לשתף פעולה אחד עם השני,
והידיים של הנפשות שיתפו איתן פעולה, יצרו מן שפה משל עצמן.
האוזניים של שתי הנפשות, שמשום מה הושפעו מהמצב, הפכו למאוד
דרוכות, מוכנות לפעולה או לכל רחש וצליל שייתקל בעורן העדין.
אחרי כמה זמן של פעולות מוזרות ומשותפות שכאלו, לא זמן ארוך,
בערך שעה על פי השעון שהיה על היד של נפש א', הנפשות קיבלו מן
הרגשה חמימה ונעימה כזאת, צמרמורת עוברת דרכן באופן קבוע,
והנפש הרגישה עילאית באופן מפתיע.  האוזן של נפש א', הקשיבה
למעשי השפתיים של נפש ב', וכך ההפך, האוזניים האלו הקשיבו
לשפתיים כאילו שלא היה שום דבר אחר בחדר, היו מוכנות לקבל רק
צליל מן השפתיים האלו וסיננו כל דבר אחר, הרגליים של שתי
הנפשות, שעד עכשיו היו לא פעילות בכל התהליך המוזר והלא מובן
הזה, החלו להתקרב אחת לשנייה, העיניים פגשו שוב, והפעם לא
הסיטו מבט, אלא יצרו מן קשר עמוק ביניהן, ואז הידיים החלו
ליצור מגע פיזי וממשי אחת עם השנייה, השפתיים, החלו להתקרב,
שפתיים לשפתיים, עד שגם הן הגיעו למגע פיזי, ואז החלו לנוע
בצורה מוזרה, תנועות מעגליות ועדינות שכאלו, העיניים ברגעים
אלו, הסתגרו בתוך עצמן, וחיכו לפעולה, הידיים, המשיכו לגעת אחת
בשנייה ולהרגיש עקצוצים בקצותיהן, הרגליים, נשארו לעמוד אחת
ליד השנייה, משועממות ומחכות לפעולה.
אחרי תקופה מסוימת של פעולות של העיניים, השפתיים, האוזניים,
הידיים והרגליים של שתי הנפשות, פעולות מתואמות ומשולבות
להפליא, הנפשות הרגישו הרגשה עילאית ביותר, שמעולם לא הרגישו,
רצו כל הזמן להיות אחת ליד השניה, לא יכלו לסבול את ההרגשה של
הפרדה ביניהן, וכך גם היו כל השאר.  מדי פעם, היו מכשולים
בדרכם להיות ביחד, והעיניים החלו לפלוט נוזלים מוזרים בזמן
שהנפשות הרגישו רע, ולא רצו שום קשר לשום דבר, אבל שתי החבורות
התגברו על המכשולים האלו, והנפשות שפיקדו על שתי החבורות,
החליטו שהן רוצות להיות ביחד לנצח, לכן, החליטו להתאחד, שתי
החבורות התקרבו, ובטקס לבן ויפהפה, עם אווירה ושמחה עצומה
שכמותה לא הייתה, הן התאחדו, הנפשות, השתלבו אחת בשנייה והפכו
לאחת יחידה, שהכילה את שתיהן ויצרה תיאום מדהים שלא נראה כמותו
מעולם, הידיים, כל אחת תפסה צד ופיקוד על תחום שיפוטה,
הרגליים, גם הן תפסו צד ופיקוד על תחום שיפוטיהן, העיניים, כל
אחת תפסה צד והצדדים הופרדו על ידי מחיצה מוזרה ומעוגלת מעט,
כמגלשה מוזרה ומעוותת.  העיניים מדי פעם הסתכלו לצדדים, אבל
בייחוד הסתכלו קדימה, כדי לראות מה עתיד לקרות, ניסו לצפות את
העתיד כמה שיכלו, כל זה אחרי שניסו זמן רב להתקרב אחת לשנייה,
לפגוש אחת בשנייה שוב, אך לא הצליחו.  השפתיים, גם הן התאחדו
לאחד, וגם הן יצרו שיתוף פעולה מדהים שלא הצליח לקבל הסבר
לפעולותיו המצליחות.
וכך נוצרה חבורה אחת, שמכילה את שתי החבורות יחד, חיה בתיאום
מוחלט, מדי פעם יש מכשולים בחייה, אבל היא יודעת שכל מה שצריך
כדי להתגבר עליהם, זה שיתוף פעולה מוחלט בין חבריה, היא יודעת
שיש חבורות שמדי פעם מתפרקות והופכות לשתי חבורות נפרדות
ומרוחקות, אבל היא יודעת שלה זה לא יקרה, כל עוד הנפש שבה בעלת
שיתוף פעולה ותיאום כה מהמם ומרהיב וכמובן, ההרגשה העילאית
והנעימה הזאת שלא עוזבת אותה.
תמימה? יכול להיות,
מסופקת ומרוצה? בהחלט.