- בוקר טוב!
- מה השעה?
- שתיים עשרה ועשרה.
- השתגעת? אתה אמור להתקשר להעיר אותי בשתיים, לא בשתיים עשרה.
תן לי לישון!
- אני יודע, אבל לא הצלחתי להתאפק. כל יום אני מתאפק עד שתיים,
היום זה היה מוגזם.
- מה קרה היום?
- אני מתגעגע.
- ואתמול?
- גם.
- נו?
- לא יודע, היום ספרתי את הדקות והרגשתי שאם אני לא מעיר אותך
עכשיו אני משתגע.
- טוב, הערת אותי ולא תשתגע. עכשיו תן לי לישון.
- גיליתי שזה לא עוזר.
- מה?
- הערתי אותך, ואני עדיין משתגע.
- טוב, נו, משוגע. תן לי לישון!
- מתי אני יכול לראות אותך?
- תן לי עשר דקות.


- אני הרוסה מעייפות.
- גם אני. אולי נברח מכאן יחד ודי?
- אני דווקא בעד, לאן?
- תבחרי את.
- הונולולו מתאים לך?
- כל מקום שאין בו אנשים שאני מכיר, ויש בו מלון טוב - מתאים
לי.
- וים ושמש גם.
- בשביל מה ים ושמש?
- בשביל לצאת, לנשום אוויר. בשביל החופש.
- טוב. תתקשרי לסוכן נסיעות. נתחבק שם כל הזמן?
- מה פתאום? נישן שם כל הזמן.
- נישן מחובקים!
- מה קרה לך? אנחנו לוקחים שני חדרים נפרדים.
- אה, אז תתקשרי לסוכן לבטל.


- תפסיקי לקחת לי את השמיכה.
- סליחה. זה הרגל.
- לקחת שמיכות לאנשים?
- להתכרבל בשמיכה שלי.
- יש עוד הרגלים שאני צריך לדעת עליהם?
- אני שופכת את הקפה הראשון של הבוקר.
- ומה עוד?
- אני אוהבת להפריד את השכבות של הנייר טואלט.
- כן?
- אני מעבירה אצבעות בשער כשמשעמם וסתם כי זה כיף.
- עוד משהו?
- בחורף אני תמיד עם שני זוגות גרביים.
- מה את אומרת.
- כן. ואני תמיד צריכה להאזין לשיר פעמיים כדי להחליט אם אני
אוהבת אותו או לא.
- זהו?
- לא.
- אז?
- לפעמים גם שלוש.


- את בחיים לא תנחשי.
- רוצה להתערב?
- עזבי, אני תמיד מפסיד לך בדברים כאלו.


- הדשא שלי.
- הדשא שלי.
- הדשא שלנו.
- הדשא של השכן.
- יאללה יאללה גם כן את, תעבירי כבר את הפיתות.
- שהחומוס הזה יעשה לך צרבת איומה.
- שהחומוס הזה יעשה לך צרבת איומה.
- שהחומוס הזה יגרום לך לסיוטים.
- שלא תאכלי יותר חומוס אף פעם. ותעבירי כבר את הפיתות.


- אני מתגייס.
- כן.
- מחר.
- כן.
- בבוקר.
- כן.
- תראי קצת סימפטיה.
- אני יכולה לקבל את התלתלים שלך?


- תרשום. אתה רושם?
- רושם רושם.
- אני לא שומעת אותך רושם.
- העט שלי על שקט.




ניר שלי
שהוא הנפש והאח והאדם הכי מדהים שפגשתי.