עדי בן זקן / לנופר |
כאן זה לא אחרת.
השחור אותו שחור, רק העיניים נבדלות זו מזו.
את דומעת אלי מילים ותחושות,
שאינני יכולה להבריח ממך.
שאינני יכולה להן.
אני מנסה לגעת
מרחוק.
ללחוש לך שאפשר שיהיה טוב.
אני שותקת רגעים,
את נושמת את העלים ברוח,
מחפשת נחמה.
ואני מביטה בך, רחוקה,
מנסה שתדעי
שאת יכולה.
3.5.05
לנופר.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|