1. פנים. מחילה במכרה פחם. יום.1.

המחילה צרה וטחובה ונתמכת מהתקרה בקורות עץ לכל אורכה. ככל
שנכנסים פנימה המחילה הולכת והופכת לצרה יותר ונמוכה יותר.
לבסוף המחילה מגיעה לתחתיתו של קיר תלול לידה יושבים סמי, 36
ולואי, 34, גמדים, שניהם מזוקנים בזקן לבן וארוך, שניהם
בסרבלי עבודה מטונפים מפחם, שניהם עם כובעים אדומים מחודדים,
מתחתם קסדות שעליהן מורכבים סרטים עם נר לזיהוי דליפת גז,
לרגליהם מונחים מכושים ופטישים. סמי נראה מהורהר ולואי חובט
ברגלו קלות במכוש בקצב קבוע. סמי מוריד את הכובע (נותר עם
קסדה) ומגרד בפדחתו (דוחף ידו מתת לקסדה ומזיז אותה), מביט
לעבר הקיר וחזרה ללואי

סמי:
לו, אתה בטוח שחפרנו בגובה הנכון?

לואי:
כן, סם... בטוח

לואי נאנח

סמי:
אבל...

לואי:
חאלס, סמי! אין לי כוח להתווכח על זה שוב...

סמי:
רק שאלתי... לוודא...

לואי:
לוודא , הא? שמענו על ה"לוודא" שלך

לואי מחייך ומורט קלות את זקנו של סמי.

סמי:
איי! תמשיך לסתלבט, יא שמוק! בסוף נגמור כמו דאג ומו...

לואי מביט בו בשעשוע  

לואי:
(קוטע) עשה לי טובה... אתה מזכיר את דאג "העליז" בתור דוגמא?
או מו "זעפן"? יא פארנואיד... לנו זה בחיים לא היה קורה

סמי:
נו באמת... תגיד לי עכשיו ברצינות, בשביל מה צריך את כל הטררם
הזה? מה רע ב ...

סמי עוצר בדבריו בעקבות המבט מזרה האימה שלואי תוקע בו

לואי:
מה רע במכוש ופטיש?! מה רע? אתה תקוע בעבר סמי...

סמי:
תקוע בעבר? מאיפה הבאת לי את החרא הזה? אתה לא גמד אתה תאמין
לי...

נשמע קול צעדים מעומעם

לואי:
הנה סלירי בא סוף סוף... תתנהג יפה! ואני שם הפעם!

סמי:
תשים אתה... מי רוצה בכלל!

לואי מהנהן ולמחילה מגיע, מתקדם כמעט בזחילה סלירי, 25, בן
אדם, לבוש בדומה לגמדים (מלבד הכובע) ומחזיק בידו שתי מקלות
דינמיט ופתיל ארוך. סמי ולואי קמים על רגליהם ונדים בראשם
לעברו לשלום. סלירי מעקם את פרצופו בזעף ומדבר מהר:

סלירי:
ככה אתם עובדים?

לואי:
אתה יודע, חיכינו לך... לדינמיט

לואי מורה בידו לעבר המקלות בהתלהבות. סלירי מביט אליהם בתמיהה
ואז בחזרה לשניים

סלירי:
בסדר, אבל לא שכחתם משהו?

סמי:
לא! אנחנו לא...

לואי ממרפק את סמי ומשתיק אותו.


לואי: (מתנצל)
חשבנו שעם הדינמיט כבר לא צריך...

סלירי:
חשבתם! אנחנו משלמים לכם בשביל לחשוב?! לא נראה לי! תתחילו
מיד!

סמי:
אפשר אולי לשרוק במקום...

סלירי:
עוד לא התחלתם? קדימה!

סמי ולואי מתחילים לשיר בדכדוך את "היי הו" (שיר הנושא של
הגמדים מ"שלגיה ושבעת הגמדים") וסלירי מחייך, מרוצה, מגיש
ללואי את הדינמיט והפתיל.

סלירי:
בדיוק ככה! אצלי העובדים ישמרו על המוראל (מדקלם) עובד שלא שר,
לא מאושר! ועובד לא מאושר...

לואי וסם עוצרים מהשירה ועונים מיד במקהלה

לואי וסם:
נקבר תחת טון עפר!

לואי:
מה הפסקתם לשיר?! (הם חוזרים לשיר) אני הולך לשים את שלט
האזהרה, בנתיים תסדרו פה לקראת הפיצוץ.

סלירי זוחל החוצה מהמערה וקול הצעדים המתרחקים נשמע. כשסלירי
כבר לא נשמע השניים מפסיקים לשיר מיד.

סמי:
טוב תעלה לחור, אני לוקח את הדברים, מחכה לך בכוך

לואי מהנהן, מתחיל לטפס על הקיר התלול. סמי אוסף את החפצים
ומתרחק מחוץ למחילה. לואי נשען על הקיר ליד חור שנחפר בו, נאחז
בקושי בקירות המחילה הצרים.

2. פנים. כוך. יום.2.

סמי מניח את הכלים על הקרקע, מתכופף בכוך צר, מחזיק את ידיו על
אוזניו ועוצם עיניו בעודו מעווה פרצופו. מהמחילה מגיע בריצה
לואי וממהר להסתתר מאחורי סמי באותה הפוזיציה. נשמע פיצוץ אדיר
והמנהרה מתמלאת באבק עד כדי כך שלא נראה יותר כלום.

3. חוץ. כניסה למכרה. יום.3.

סמי ולואי יוצאים מהמכרה, מכוסים בפיח ובוץ, כובעיהם מוכתמים,
כובעו של סמי חרוך והוא נתמך בכתפו בלואי. השניים צועדים לעבר
ברזיה שלידה רוחצים פניהם גמדים ואנשים רגילים במדי עבודה.
השניים ניגשים לשני עברי הברזיה ורוחצים גם הם. סמי לוקח קצת
מים בפיו ומגרגר אותם ואז יורק החוצה. הוא נראה חיוור ומסוחרר.
מאחורי סמי מופיע סלירי ונוגע בכתפו. לואי מורה לסמי לכיוונו
של סלירי. סמי מסתובב כשעל פניו מבט מבולבל

סלירי:
מה אתם עושים פה?

סמי:
יצאנו לתפוס קצת רוח...

סלירי:
רוח הא?! איפה המכוש והפטיש? אני מקווה מאוד שלא השארתם אותם
בפיצוץ...

לואי מחוויר ומביט בלחץ לכיוון המנהרה. סמי בתגובה לדבריו של
סלירי מגלגל עיניו ומתעלף. העובדים שמקיפים את הברזיה מתאספים
סביבו ומנסים לאושש אותו. סלירי מביט בו בגועל וניגש ללואי
מסביב לברזיה.

סלירי:
לא מעניינות אותי ההצגות של חבר שלך! כדאי מאוד שתמצא את
הכלים! אחרת זה יורד לשניכם מהמשכורת!

סלירי מתרחק מהמקום ולואי מביט בייאוש למכרה. הוא מתחיל לצעוד
למכרה.

4. פנים. מכרה. יום.4.

לואי מנסה לגשש את דרכו במחילה שעדיין דחוסה באבק. הוא ממשש את
הקיר בעיוורון, מועד מדי פעם. המחילה כעת כבר לא כל כך נמוכה
(בעקבות התמוטטות חלק מהתקרה). לפתע הוא נתקל בעצם גדול מאוד -
מעין תיבה ענקית. הוא מתקרב לתיבה ומנקה ממנה את האבק שמכסה
אותה. הוא מגביר את תנועות הניקוי ככול שהתיבה הולכת ונחשפת
ונראה שזו תיבה עם מכסה זכוכית עבה מעליה. הוא מטפס על המכסה
ומביט פנימה. דרך הזכוכית נראית נערה לבושה היטב. לואי מביט בה
בבעתה


לואי:
פאק! מאיפה הדבר הזה הגיע?!

לואי קופץ מהתיבה ומתחיל לגרוף עפר בחזרה על התיבה ומדבר אליה
בעודו מתנשף במאמץ

לואי:
מה את חושבת? שיש לי גב לזה עכשיו? זין אני סוחב אותך החוצה!

מכיוון הכניסה מגיע רעש צעדים וצעקה של סלירי

סלירי:
(o.s.) מצאת, לואי? מה העיכוב?

לואי נבהל מהצעקה ומנסה לערום במהירות עוד עפר על התיבה וכשהוא
שומע את סלירי קרוב יותר הוא מסתובב בגבו לתיבה. הוא נצמד אליה
בגבו מביט מעבר לגבו אליה ואז לשביל. הוא נראה מבוהל מאוד
ובשניה לפני שסלירי מגיע (הפעם כבר לא כל כך כפוף - מכיוון
שהתקרה התמוטטה בפיצוץ) הוא מותח את זרועותיו לצדדים בייאוש
בניסיון להסתיר את התיבה (שגבוהה ממנו ב50 סנטימטרים ורחבה
ממנו ב20 סנטימטרים).

סלירי:
מה זה?! פאק, אני אומר לך, זה ממש קרקס פה... אמרו לי שגמדים
הם פועלים תותחים, וכל שבוע אני אוכל חרא אחר ממכם... חאלס
כבר!

לואי משפיל מבטו ומשחרר את זרועותיו בדכדוך.

סלירי:
אין לך מה להגיד, הא?! זה הגבול!
נמאס לי מבחורות בארונות! מילא פעם ב... אבל כל שבוע?!

לואי מרים מבט זועם וצורח

לואי:
שתוק כבר סלירי! כמה אתה מדבר?!

סלירי מביט בלואי בהלם ולואי תוקע בו מבט בחזרה

לואי:
יאללה! מה אתה מסתכל עליי כמו איזה דחליל?! תעזור לי לקבור
אותה חזרה...

מעבר זמן: אותו מקום

סלירי ולואי מכסים את התיבה ולואי מביט לפתע בסלירי ועוצר
מעבודה. סלירי ממשיך עוד כמה שניות ואז מבחין בכך ומביט בלואי

סלירי:
נו מה?

לואי מחייך ומתחיל להמהם את "היי הו" וחוזר לעבוד. סלירי מביט
בו בחיוך ומצטרף אליו בהמהום ובעבודה.