New Stage - Go To Main Page

ח. ליהי
/
נגיעות של שקט

כותבת בסיומה של תקופה אוסף פירורים של עצמי;

הלבד שלי מרגיש הרבה יוצר גדול ממני, נכבשתי...
השקט שלי עטף אותי...
עמוסה בעצמי, וטובעת.

הצורך מדרבן אותי לנשום בעוד הבאלגן בתוכי חוגג. פעם הייתה לי
גיבנת ענקית מאחורי הגב, היום אני מעט כפופה מעט זקופה
והעיניים שלי מטפטפות פנימה במקום החוצה, מתביישות...

מרגיש "כאילו" כול העולם מתקיים במרחק "נגיעה" ממני, נגיעה
רחוקה.

מרגישה עוף מוזר בסביבה של ברווזים עקומים.

היא שאלה עם השתגעתי, אבל כניראה לא הייתי שפויה מעולם.
כניראה ייעודי נקבע כבר מזמן.

עומדת כבולה באמצע רחוב סואן, מנסה להסביר, להבין אבל כול מה
שיוצא לי זה ליפול. מנסה להיות, להיראות וכול מה שיוצא לי זה
לשקוע. ניראה שאין ביכולתו להבין (היום לפחות), חוסר יכולת
להתמודד, איתי, לפחות...

(בתקופה האחרונה העולם החליט לתת הסבר חדש לעיניים שלי:
"עייפות". הסבר ממצא בהחלט, בהתחשב בעובדה שהוא מצריך סטייה
קלה מהמציאות.)

הלוי ויהיה זה היום בו אצע מהריבוע ואוכל לצעוד זקופה בין
מילותי.

הבטן שלי מתרחבת לאורך ולרוחב. כקצב נשימותי כגודל פחדיי.
בודדה בתוך עצמי. מתפטלת בין מוחי לרוחי, חצי נוגעת חצי עוזבת,
מחפשת...

זקוקה לכמויות מבוקרות של קור חורפי, לכמויות מבוקרות של טיפות
רטובות, זקוקה לכמויות מבוקרות של הכרה.

אלפי שקיות סופר מלאות בכאב יושבות לי קצת מתחת לחזה, ממלאות
לי את הבטן.

(הודיעו לי אתמול שאני בשלבים מתקדמים של גידול עור פיל)

מביטה על רסיסים של עצמי מלמעלה, מלטפת את עצמי מלמטה, טיפות
קטנות שלו מטילות בשיפולי גופי, צורבות אותי.

מכורה לכאב, מכורה למחשבות, מכורה לעצמי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/3/06 10:58
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ח. ליהי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה