את נרקבת בשלך,
מאבדת את העלים כמו בסתיו,
משתמשת בו בשביל להזדככות במין,
ובי בשביל ה...יחסים.

אז איתו את מתקרבת,
מלטפת ומתנשקת,
נותנת לו להכנס לתוכך,
ואז לברוח למחשכיו,
ואז את נשארת,
עם עצמך לשלווה,
ובאה אליי... להזדכות.

ואת מדברת,
על כך שהכל כה מושלם,
יש עם מי להתרבות ועם מי להתדיין ארוכות,
ושום דבר לא חסר כבר,
רק העבודה מתישה,
הלימודים חסרים אבל ממילא שום מילה לא נכתבה.

ואת לא בוכה,
כי את רק ממשיכה,
אושר, זיון ושיחה,
והחיים עם אותה סיבה,
מתנות למצב רוח,
וממתקים לדם,
עוד סיגריה ללא-מעשנים,
וסגרנו עוד יום בזמן.

ואת רק נמשכת,
עם עוד סיפור ושיר,
עוד ספר שנקרא ונגמר,
ואת בסוף עוד תגמרי כמו כל בניין בעיר,
זקנה, נרקבת עם דיירים גוססים.

אז תני עוד חיוך,
כי בשבילך הכל לטובה,
כי את סוג הסוכר שאת נותנת,
אותו את תקבלי חזרה.