יש לי אח מקולקל.
כאילו, לא הוא עצמו מקולקל, הוא בסדר, אבל המוח שלו התקלקל.
אמא אומרת שזה בגלל שהוא פעם נפל, ואז המוח שלו יצא לו מהאוזן
והתלכלך, וכשניקו אותו הוא התקלקל.
אמא אומרת שזה בסדר ושלא אכפת לה שהוא מקולקל, אבל אני יודעת
שכן כי פעם ראיתי אותה בוכה בלילה, וכששאלתי אותה למה היא לא
אמרה כלום וסגרה את הדלת.
אמא אומרת שבגלל שהוא מקולקל אז קשה לו לדבר, ולפעמים הוא לא
מבין דברים נכון, ולמרות שזה קצת מצחיק כשהוא לא מבין כששואלים
אותו מה נשמע, אסור לצחוק עליו כי אז הוא יבכה.
אף פעם לא ראיתי אותו בוכה. פעם שמעתי אותו מנסה לצעוק, אבל זה
יצא כמו נהמה, ורציתי לצחוק אבל אז זכרתי את מה שאמא אומרת.
אמא אומרת שכדי לתקן אותו צריך להרביץ לו לפעמים, כמו
טלוויזיה, כשהיא מתקלקלת אז מרביצים לה והיא עובדת.
היא מרביצה לו הרבה, וכואב לו, אבל זה רק בגלל שהיא אוהבת אותו
והיא רוצה לתקן אותו.
לפעמים אני עוזרת לה קצת.


אמא אומרת שזה בסדר ושלא אכפת לה שהוא מקולקל, ואני גם חושבת
ככה, ושהוא לא צריך להתלונן בכלל, כי אנחנו מנסות לעזור לו,
והוא בכלל לא אומר תודה, הוא סתם נוהם.