|
בהקדשה ליחיאל דינור, שהיה, ששרד ושלחם.
רחובות מלאים ברחש הדממה
בתים הומים במראות השממה
הזיכרונות מודחקים
מאותם מראות לא אנושיים
קול הצופר
מבשר על חלום שנגמר
ומראות הבורות שנחפרו
מעידים על המספרים שנחרטו
הזעקות, היללות והתחינות
נעלמים להד היריות
וטפיחות המגפיים בצעדות האדירות
שעל בואו של המוות הן תמיד מבשרות
בול עץ נוסף
נזרק לתנור ונשרף
ועוד מספר נספה והלך
אך לעולם לא ייעלם, או יישכח. |
|
|
בבה"ד אחד,
בנשקייה, בדידות
אלוהים. יש
עמדות שמירה
יותר טקטיות
בבסיס הזה, אבל
בכ"ז מצאו לנכון
לדפוק צוער
אומלל בנשקייה.
לא משנה, מה
שמשנה זה שיש שם
ימבה כתובות על
הקירות ומדי פעם
את הציור
האוקייז'ונלי של
הבחורה הערומה
שצייר איזה
מאונן. ובשמירה
אחת, הייתי
משועמם פחד,
לקחתי טוש
והלבשתי את כל
הבחורות. הא הא
הא! הלאה
המאוננים!
- סג"מ פסיכי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.