מסתכל עלייה, כאילו הייתה תמונה.
מדבר אלייה ועדיין מחכה לתשובה.
מצפה לראות ברק בעיניה שלה.
מחכה לדבריה אחרי דקת דומייה.
משום מה עדיין עומד בתקווה.
לשבת פוחד מפאת בושה וחרפה.

זר וורדים לבנים בידו הרפוייה.
אינו מעז להביט קדימה לעברה.
פוחד לראות את מה ששנים לא ראה.
עדיין אינו מאמין לדברי אמה.
מסרב להאמין במה שהינו אמת לאמיתה.

במקום זה מסתובב ומדליק סיגרייה.
מנסה למשוך את הזמן, מביט למעלה.
מרגיש כמו בחלום רע, אילו היא רק ידעה.
מחליט שהגיע הזמן, מתיישר ומיישיר מבט.
הוא עומד מול המצבה שלה.
והיא שם, מביטה בו מלמעלה.
חושקת לענות לו, להגיד לו שרע לה.

במקום זה שותקת, וממשיכה בשלה.
זה זמן רב שעומד הוא ובוהה במצבתה.
והיא, אינה יכולה לעשות את מה שחושק ליבה.
לקום לקרוא לו, להגיד שהתגעגעה.
רק שותקת ומביטה בו מלמעלה.
והוא בוכה ומחליט לא להמשיך הלאה.