פרחי בר נוזלים על ראשה.
היא צוללת למעיין מימיו
המתגלים כבועתיים
וחיות ויצורים חיים
בהם וכוכב ים זהוב נשפך
ומתמזג בה, נכנסים
לתוך ורידיה ונימיה, ממלאים
את נשמתה, מפיצים בה
שיגעונה הקיים בה משכבר.
טעם תותים נסוך בפיה
שאותו תסגור בקימוץ
שפתיים. סומק עולה
על לחייה
וחם לה.

יש לבבות
על האש,
וכנפיים בגריל,
יש מוח
מתובל. ומעדן
לשון מבושל.
ואת כל
זה היא
תאכל. ולקינוח
יין אדום
מדמך לפי
המטבל.

פעם חשבתי שידעתי להיות.
פעם חשבתי שידעתי לחיות.
פעם חשבתי שידעתי הוויה.
בלי מילים, סתם בהייה.
חשבתי שידעתי לרקוד לצליליה של מוזיקה מחלומות.
חשבתי שידעתי לאהוב לפי רחשי הלבבות.
פעם חשבתי שידעתי להיות
אני.